כל פעם מחדש לפני הרצאה אני שואלת את עצמי

״למה את עושה את זה לעצמך את אשכרה צריכה להחזיק עכשיו ערב שלם, אנשים באים לשמוע אותך, במיוחד!! את מסוגלת לזה?! זאת וואחד אחריות״. וכל פעם מחדש זה מפחיד, וזה מרגש, ולפעמים גם בא לי שזה יתבטל או שזה יעבור כבר מהר ואהיה אחרי זה כי מי צריך להתמודד עם כל זה אבל בסוף אני מגיעה, למרות הפחד ואולי גם בזכותו. וכשאני עולה על הבמה אני מתרגשת ולפעמים אומרת כמה פעמים ״אני ממש מתרגשת״ ואז זה עובר, ואני בפלואו, ואני מרגישה כל כך חיה. ואני רואה מבטים וחיוכים של אנשים בקהל, ואני רואה שהם איתי. איזו תחושה מדהימה זאת. כשאני יוצאת מהערבים האלו אני מרגישה מלאת כוחות, וסיפוק, והמון אהבה בלב.

תודה על סיבוב הרצאות מרגש ומיוחד במינו! בשבועיים האחרונים זכיתי לפגוש אנשים מכל מיני מקומות בארץ, נשים וגברים, מכל הגילאים, מקיבוצים ומהעיר שבאו לשמוע את הסיפור שלי.

תודה לעשרות האנשים שהגיעו להקשיב, לשתף, לצחוק, להתרגש, לערב מיוחד בתל אביב, בקיבוץ גלעד, בגבעת חיים מאוחד.

תודה גם על ערב אחד שבו לא הגיע אף אחד לשמוע את ההרצאה שלי למרות הרשמה מראש של מעל 20 איש- גם זה לימד אותי המון,

 והאמת?

קלישאתי ככל שזה ישמע גם חיזק אותי

:) דברי איתי