הפעם הראשונה שטסתי לבד היתה בכיתה א'
- אלה אוסמו
- Mar 17
- 1 min read
שמעו סיפור. הפעם הראשונה שטסתי לבד היתה כשהייתי בכיתה א׳. כן, זה נשמע הזוי לא? אבל הסולה מסתבר התחילה עוד אי שם, בגיל 6, כשההורים שלי מלווים אותי לשדה התעופה באילת, ואז אומרים לי שלום ונותנים חיבוק ארוך וקצת דואג (תמיד, אבל תמיד, אחרי שהם אמרו ביי ירדה לי דמעה מהעין בלי שליטה. מעניין אם הם שמו לב). ואז דיילת חמודה שמה לי שרשרת על הצוואר שבטח היה כתוב ״בליווי דייל״ או משהו בסגנון, מחזיקה לי את היד, מחייכת אליי ועולה איתי למטוס, אומרת לי איפה לשבת ומוודאה שהכל בסדר אחת לכמה זמן. ומהצד השני, מחכה לי בשדה התעופה של שדה דב תל אביב (חבל שהוא כבר לא קיים) עינת, בת דוד שלי האהובה, שאספה אותי אליה לכמה ימים שבילינו בהם יחד, קרוב קרוב, ימים שחיכיתי להם כל קיץ מחדש.
בקיצור מסתבר שסולה התחילה בכלל בגיל 6! (וכל הכבוד להורים שלי על האומץ לשלוח אותי לבד בגיל כזה קטן ).
אז כנראה שאי אפשר להתפלא שכמה עשורים אחרי זה נהייתי משוגעת שטסה לבד בכל העולם ועוד מעודדת אחרים לעשות את זה גם .
וסוד קטן?
תדעו שעדיין, אותה הדמעה מלווה אותי תמיד, יורדת בלי שליטה מהעין, בפרידות מרגשות מהבית או מחברים אהובים שהכרתי בכל רחבי העולם.
Comments